<h1>ראבי"ה סימן תשל"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
אין מוליכין את הסולם משובך לשובך ובית הלל מתירין. וכי שרו בית הלל בסולם של שובך, דשובכו מוכיח עליו, ותניא במה דברים אמורים בסולם של שובך אבל בסולם של עלייה לדברי הכל אסור, ואפילו להטותו מחלון לחלון, כדחזינן גבי עובדא דבני רבי חייא דנפקי לקרייתא. וסולמות שלנו אם עומדים שם מקודם עולים ויורדים בהם, אבל אסורין לטלטל להביא שום דבר. והני מילי ברשות הרבים דהרואה אומר לה[טיח] גגו הוא צריך או לדבר איסור אחריני הוא מטלטלו, אבל בבית או בחצר והוא מקום צנוע איכא פלוגתא דתרי לישני, ואוקימנא לרב דאמר מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור כתנאי, דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם רבי אלעזר ורבי שמעון אוסרין. וראיתי בהנהו עניני פלוגתא דרברבתא, דאית דפסקי כהך ברייתא מודים בית שמאי ובית הילל שמוליכין את הסולם משובך לשובך לא נחלקו אלא להחזיר שבית שמאי אוסרין ובית הילל מתירין, ואף על גב דמתניתין פליגא עלה, כיון דבעובדא דבני רבי חייא מייתי ראיה מינה ושקלי וטרי בה הילכתא הכי. ולי נראה דהילכתא כסתמא דמתניתין [שלא נחלקו אלא בלהוליך], אבל בלהחזיר אסור לכולי עלמא. ומדעולא דאמר שלשה דברים התירו סופן משום תחלתן דלא חשיב הא בהדייהו ליכא ראייה, דאיהו לא חשיב אלא הני שלשה ששנויים במשנה. ורבינו אלפסי פסק בפרק חבית שנשברה דהילכתא כרב דאמר כל מקום שאסרו חכמים וכו', ואף על גב דסתמי מתניתין התם ובפרק קמא דעבודה זרה הלכה מהו לילך שם פליגי עליה, כיון דפריך עלייהו מדרב שמע מינה דרב עיקר. ורבינו שב"ט פסק כסתמא דמתניתין והכי פריך לרב היכי מתוקמא לסברתו מתניתין, ומשני תנאי היא. וניחא ליה לשנויי הכי, כיון דמשכח תנאי דפליגי בה בהדיא, מלשנויי רב תנא הוא ופליג. ותנן בפרק במה בהמה יוצאה ולא בזוג שבצוארה אף על פי שפקוק, ומפרש בגמרא משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא, ותניא התם בההיא פירקא פוקק לה זוג ומטיילת בחצר, שמע מינה אף על גב דברשות הרבים אסור בחצר מותר. ומההוא דפרק השוחט דתנן השוחט לשם עולה וכו' כשר, ופירש רש"י התם דלא חיישינן למראית עין, אין ראיה, דהתם לא חשו כלל ואפילו ברשות הרבים.
